<h1>ראבי"ה סימן תכ"ד</h1>
<h2>דף קטז.</h2>
באגדה דפסח. יש מפרשים טעמי הסימנים דם צפרדע על ידי התראה, שהיה מתרה בו עד שלא הכהו, וכנים שלא בהתראה. ומכאן סמכו דמי שלקה ושנה בשלישית כונסים אותו לכיפה בלא התראה. וכן [ערוב ודבר היו בהתראה ושחין שלא בהתראה, וכן] ברד ארבה בהתראה וחשך שלא בהתראה. אבל זקיני רבי אב"ן פירש כי דצ"ך היו על ידי אהרן במטה ו[עד]"ש היו על ידי מש[ה] שלא במטה [ו]באח"ב על ידי משה במטה, ולהכי סימנם רבי יהודה כן. ורבינו יב"א זצ"ל פירש טעם לסימנים דלהכי נקיט להו [הכי], שאות שלישי מסימן דהיינו כנים [שחין וחושך] כל אחד היה משמש עם חבירו, כשהיו כנים היו עמן שחין וחושך אלא שהיו כנים עיקר המכה, וכן [כשהיה שחין עיקר המכה היו עמו כנים וחשך, וכן] כשהיה חשך עיקר היו עמו כנים ושחין. תדע דהכי הוא, כי כולם קשורים זה בזה, כשתכתוב זה על זה [כך] כנם שחן חשך ותקח אות ראשון מחושך וכן משחין וכן מכנם יהיה חשך, וכן תעשה מכולם. [וכשתקח האמצעיים יהיה שחן, וכשתקח האחרונים יהיה כנם]. הרי בעבור שסימנם כך, שאלו באו באות שלישי בסימן, השמיענו זה החידוש. ורבי יהודה החסיד פירש דרבי יהודה בספרי על מ[ביאי] בכורים אמר דצ"ך עד"ש באח"ב, ואשמועינן שבזה הסדר יש לקרות למביאי בכורים, ולא כאותו סדר שכתוב בתילים, אב"י העזר"י.
